הלידה הראשונה בעיקר, ובמיוחד בעבר, הייתה מאורע עם סיכונים מאד גבוהים, הן לאם והן לתינוקה. לכן לקראת הלידה נהוג בקרב העדה, לערוך מאין טקס לסימול מעבר בטוח של האשה בסיכונים הקרבים.
בחודש השביעי להיריון הראשון, האישה ההרה עוברת מעל מים (נחל או אגם) בסירה, מצד אחד לצד שני כסמל למעבר בטוח משני צידי מקווה המים. המים מסמלים סכנה.
נהוג לצרף לשייט מספר ילדים (שמאד נהנים מהחוויה), שוב לסימול מעבר בטוח של התינוק/תינוקות בבטנה. לאחר מכן מכבדים את הילדים במתוקים.
באותו הערב, עורכים את טקס המלידה, ובסיומו במטפחת לבנה שמים פרי מכל סוג ונותנים לבעלת השמחה.
