נולדתי בישראל, אך למרות זאת התרבות ההודית נמצאת אצלי עמוק בדם. בהתחלה התכחשתי, גם ככה הייתי שונה, גם ככה הייתי שחורה, לא רציתי גם להודות שאני ממוצא נדיר ולא מוכר. אבל היום המצב שונה, גדלתי, התחברתי. היום אני שמחה וגאה, במסורת, בעדה, במוצא, וכל מה שמגיע איתה: אוכל, בגדים, סרטים, שירים, ועוד.
היום כשאני סוף סוף במקום שאני רואה את היופי שבעדה, אני פתאום מבינה איך גם אחרים, העולם שמסביב רואה אותה. אני רואה איך אנשים אוהבים את הודו המדינה ורבים נוסעים לבקרה, הרבה יותר אנשים נהנים ממאכליה, את הסרטים שמגיעים ממנה, והרבה מתרגלים את מסורתה (יוגה, והקאמה סוטרה לדוגמא).
אז רציתי להביא לכתב את הסיפורים הישנים, של יהודי הודו הישראלים, שישמרו ויעברו לדורות הבאים. (ותסלחו לי מראש, אני לא ממש מומחית בכתיבת מאמרים).

סיפור משפחתי
אבי, יצחק טלגאוקר (היום "חיים" -על שם אביו) ואמי שולמית ששונקר נולדו וגדלו בבומבאי כשכנים. את ילדותם בילו כחברים טובים, יחד עם אחיהם הגדולים והקטנים. בבנין שבו גרו, חיו יחד איתם משפחות רבות מדתות שונות (מוסלמים, הינדים, יהודים ואחרים). ההורים והדודים, מעידים שכל השכנים היו ידידים והילדים היו חבורה שמחה ומאוחדת. בילדותם, משחקים נפוצים כללו-קרמבורד, גאוצולה, וקלפים. כשמזג האויר נהיה חם, נסעו לבתי קיץ למספר חודשים. וביום יום לקחו חלק בתנועות נוער כמו "בני עקיבא".
משפחת אבי מנתה שמונה ילדים (שרה, רבקה, רחל, לאה, בת שבע, דוד, יצחק ושמחה), הוריהם-חיים ושושנה, ובן בית נוסף שאומץ על ידי המשפחה (כי נולד למשפחה ענייה שלא יכלה לטפל ולגדל אותו, לעיתים היו לוקחים אותו לבקר את משפחתו). בבעלות משפחת אבי, הייתה חברת משאיות, וסבי ניהל אותה. אבי בתקופה זאת למד בבית ספר הודי (למרות שבסביבה היה גם בית ספר יהודי, אך רמת הלימוד בו הייתה נמוכה).

משפחת אמי שמנתה שישה ילדים (נעמי, סלומון, בן ציון, נורה, שם טוב ושולמית), וסבי שמואל וסבתי רחל, חיה ביחד עם משפחת אח-סבי, שנפטר בטרם עת, ולו שלושה ילדים (רובי, הלן ושלום). סבי עבד בחברת ספנות אנגלית, ולאחר הפרישה פתח קיוסק למכירת ממתקים ולבסוף ניהל גם בית יתומים.

משפחת אימי, החליטו כולם ביחד לעבור לארץ ישראל מתוך אידיאולוגיה ציונית. אחרי חיפוש וקריאה החליטו להגיע לתל אביב (מקום מרובה מקומות עבודה). ממשלת הודו לא איפשרה להעביר כספים מהמדינה, והמשפחה נאלצה לבזבז את כספה בחתונות מפוארות שנערכו באותה תקופה לילדים (שכבר הפכו לבוגרים). סבי בכל זאת רצה להעביר סכום כסף יחד איתו. הוא קנה דולרים ותפר אותם לתוך מעיל הבן הקטן במשפחה. אך כשהגיעו לישראל, הוא גילה שהדולרים מזוייפים (ממש אכזבה!). אמי הגיעה לארץ בגיל 15 והצטרפה למוסד עליה. לאחר מכן למדה בסימנר למורים, ובימים אלה פרשה אחרי שנים רבות שעבדה כמורה.

אבי הגיע לישראל בגיל 25 בעקבות חלק מאחיותיו שכבר היגרו, ושם פגש שוב באימי (בבית כנסת הודי), שכנתו וחברתו מהעבר (10 שנים אחרי). אחר מפגש מחודש וחברות מחודשת, החליטו להתחתן.

היום אחרי שהקימו משפחה, הודו עדיין בדמם, הסרטים, הסדרות, השפה, האוכל, השירים, והקהילה. בכל הזדמנות שמתאפשרת הם נוסעים לבקר אותה.

אנא שילחו לנו גם את הסיפור משפחה שלכם! תודה!